אודות

פיברומיאלגיה, סיבוך רפואי, סימום מכדורים, מוות קליני, ילד חולה ו- 10 שנות לימודי רפואה אלטרנטיבית.

אני טלי בן חיים, ילידת 74', אמא ל- 3 ילדים מושלמים ומטפלת ברפואה משלימה.

אפשר לדבר ימים שלמים על כל מה שעברתי בחיים, אבל אשתדל להתמקד על איך הגעתי לתחום הרפואה  המשלימה ועד היום.

אי שם בשנת 2013 התגלתה אצל הקטן שלי מחלה קשה (לימפומה MF), והתחיל המסע שלנו בחיפוש אחר טיפול שירפא אותו. ניסינו הכל – דיקור סיני, טיפול בקרני UV, חשיפה לשמש בים המלח בכל סופ״ש וכל דבר שהמליצו לנו עליו. חלק מהדברים הקלו, אבל ראינו ששום דבר לא מנקה ב- 100% את המחלה אלא רק נותן פסק זמן עד ההתפרצות הבאה.

שנה לאחר גילוי המחלה עברתי עם האוטו ליד שלט חוצות שמציג לימודי רפואה אלטרנטיבית, ומושם מקום שאלתי – למה לא אני?

מעולם לא חשבתי שאני – טלי בן חיים אשב לאחר גיל 40 בכיתת לימוד ללמוד אנטומיה, פיזיולוגיה או פתולוגיה. רציתי ללמוד טיפול מרפא שיש בו מגע, אבל היה לי קשה עם המחשבה של מגע בגוף של אדם אחר, אז חיפשתי תחום שבו אוכל לטפל מעל לבגדים.

המליצו לי על שיאצו, נרשמתי לקורס וכמה שבועות לאחר מכן נאמר לי שהקורס לא ייפתח השנה, ואמרו לי שבמקום זאת, אוכל ללמוד רפלקסולוגיה.

הדבר הראשון שעבר לי בראש היה:״אין מצב שאני נוגעת בכפות רגליים״.

שאלתי אותו מיד – ״האם אפשר לעשות את זה עם כפפות?

 – ״כן בטח״.

נרשמתי. לא מחכה עוד שנה עד שייפתח קורס השיאצו. נתתי צאנס כי חשבתי שאוכל לשים כפפות. מסתבר שטעיתי ובגדול.

הגעתי ליום הראשון ללימודים. כל אחת מגיעה עם עגלת הציוד שלה שהכילה: שמן עיסוי, קוקה קולה, במבות, ביסלי, וכל טוב. רק טלי בן חיים מגיעה עם העגלה שלה שהכילה: שמן עיסוי, כפפות, אקונומיקה, סבון כלים, סוכר לפילינג לניקוי הידיים, אלכוג'ל וכל דבר על פני כדור הארץ שיכול לחטא.

התיישבנו במקומנו, מחכות למורה ואני שמה כפפות כדי להתחיל. התלמידה לידי לוחשת לי ״את משוגעת??? מה את עושה???״ ואני בבהלה לא מבינה מה עשיתי לא בסדר. ״תורידי את הכפפות מיד!״ היא אומרת לי. ואני מבולבלת, שואלת ״אבל למה? מה קרה?״ היא מסבירה לי שהמורה בחיים לא נותנת לתלמידים להתאמן עם כפפות. קיבלתי חום. התחלתי לחשב כמה זמן ייקח לי לברוח מהמקום שלי לדלת שנמצאת הכי רחוק ממני בחדר העצום הזה.

תוך כדי שהמבט שלי מופנה מהעגלה שלי לדלת והדופק עולה, אני לפתע שומעת טריקת דלת חזקה ומהדהדת. ״אוקיי כולם, מתחילים!״

הבנתי שנתקעתי ואין לי ברירה אלא לעבור את השיעור הזה, בלי כפפות, חושבת על איך שאשתמש בכל חומרי הניקוי לאחר השיעור ושאצליח לשרוד את זה פעם אחת.

התחלנו בתרגיל: על שלוש מיטות נמצאות בכל פעם 3 תלמידות שונות עם כיסוי עיניים. כל תלמידה בתורה צריכה להחזיק את הרגליים של התלמידות השכובות ולבסוף כל אחת מהתלמידות השכובות אומרת אצל מי הרגישה אחיזה הכי נעימה וטובה. מסתבר שעם כל הסלידה שלי מנגיעה ברגליים – לדבריהן אני זו שהן הרגישו איתה הכי טוב.

יצאתי מהשיעור מסופקת והחלטתי לתת הזדמנות לתחום.

מפה לשם עשיתי שנת לימודים ראשונה של רפלקסולוגיה קואורדינטיבית לקבלת דרגת ״מוסמך״, שנה שנייה לדרגת ״בכיר״ ושנה שלישית לדרגת ״בכיר מתקדם״.

בהמשך התמחיתי בגניקולוגיה וגניקואונקולוגיה ברפלקסולוגיה קואורדינטיבית. בסוף השנה הרביעית סיימתי את לימודיי ברפלקסולוגיה הקואורדינטיבית בדרגת ״מומחה״.

היום יש לי מעל ל- 10 שנות ניסיון, נגעתי באלפי כפות רגליים שונות, עזרתי לאלפי מטופלים ואני מודה על כל יום שבו קורס השיאצו היה סגור.

היום אני מבינה שהכל מלמעלה, ושהקדוש ברוך הוא סגר לי את הדלת לקורס השני כדי לפתוח לי עולם של נתינה בתחום הרפלקסולוגיה הקואורדינטיבית.

היום אני בטוחה – הרפלקסולוגיה היא בהחלט התחום שלי.